רומנטי

בשעות הכי יפות של היום, כשהשמש שוקעת על ירושלים והקסם מתחיל, קבוצה קטנה על סגווי רוכבת ותרה את העיר לאור ירח. סיורי הלילה יוצאים ממתחם התחנה הראשונה ועוברים דרך שכונת ימין משה הציורית, שממנה נשקף המראה עוצר הנשימה של חומות העיר העתיקה המוארות, שדרת החנויות היוקרתית ממילא וכמה סמטאות בעיר העתיקה.

סיורי הלילה של Smart Tour Israel, המתקיימים ברוב ערבי השבוע, הם אטרקציה פופולרית במיוחד בקרב זוגות, משפחות וקבוצות קטנות.

סיור סגווי לילי הוא דרך מאוד רומנטית להכיר את העיר,

אומר אסף פוליבודה, שותף מייסד של Smart Tour Israel המציעה סיורי סגווי ביום ובלילה, השכרת אופניים וסיורים קולינריים. "הסיורים בלילה אינטימיים ובקבוצות קטנות יותר מאשר במשך היום". סיורי הסגווי הליליים, הנמשכים שעתיים לאורך של כ-8 ק"מ, מלווים במדריך שלא רק דואג להסביר ולספר על האתרים שפוגשים לאורך הדרך, אלא גם עושה הכול כדי להבטיח למשתתפים הנאה מרבית. באמצע הדרך עוצרים בכיכר צה"ל, ליד שער יפו, בנקודת המפגש בין העיר העתיקה לחדשה. זהו בדיוק הרגע המושלם עבור המשתתפים ליהנות מספל תה מהביל על רקע חומות העיר העתיקה באדיבות המדריכים. בסיורים הנערכים בחורף, המדריכים אפילו מציעים למשתתפים צעיפים, כפפות ומעילים. "אנחנו מעניקים מעל ומעבר כדי להבטיח שהמשתתפים בסיור ייהנו מחוויה מיוחדת", אומר אסף. ובכלל, בעיר כל כך מרתקת כמו ירושלים, שיש בה נופים ואתרים ייחודיים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר, איך אפשר שלא ליהנות? את סיורי הסגווי הליליים יש להזמין מראש בטלפון 02-5618056. בחורף, הסיורים יוצאים ממתחם התחנה בשעה 18:30 ובקיץ בשעה 20:00. הסיורים מתקיימים בעברית ובאנגלית.

בסטודיו הקטן לאומנות, הנמצא לא רחוק משוק מחנה יהודה ההומה, עומד שולחן מלא ספלים, מזוזות ואריחים מקרמיקה צבועים בצבע טרי. מברשות צבע טבולות בירוק בהיר, ורוד וסגול מפוזרות על השולחן.

זה שולחן הבלאגן, יצירות שעדיין בעבודה

אומרת שפרה פנדרק, מייסדת JClay, סטודיו לצביעת קרמיקה. כלי הקרמיקה שעל השולחן יעברו בקרוב גלזורה ושריפה בתנור. הגלזורה והחום האינטנסיבי של התנור יהפכו את הצבעים החוורים לגוונים עזים ומבריקים.

אנשים תמיד מחכים לראות כיצד ייראו היצירות שלהם לאחר שהן יוצאות מהתנור, לראות מה קרה לצבעים

אומרת שפרה

אני גם אוהבת לראות מה אנשים יוצרים, מה עולה בראשם

המבקרים ב-JClay יכולים לבחור מבין עשרות כלי קרמיקה – החל מספלים וצלחות ועד פריטי יודאיקה כמו כדים לנטילת ידיים, קערות של פסח וחנוכיות. לאחר מכן הם יושבים ליד שולחנות בסטודיו שחלונותיו הגדולים משקיפים לרחוב, ומציירים על הכלי בכל צבע או סגנון שיבחרו.

ולא צריך בכלל כישרון אומנותי. אנשים נכנסים ואומרים שאין להם ניסיון באומנות, אבל יוצרים דברים נפלאים

אומרת שפרה. לאחר שהפריטים נצבעו, שפרה והצוות שלה מצפים אותם בגלזורה ושורפים אותם בתנור, תהליך שיכול להימשך עד שבוע. לאחר מכן הפריטים מוכנים ואפשר לקחת אותם הביתה. שפרה, שעבדה כמורה בתיכון בלונדון, פתחה את JClay לא רק כסטודיו שבו אנשים יכולים לעסוק באומנות, אלא גם כמקום המאפשר למבקרים ליצור בעצמם מזכרת מירושלים.

רציתי לתת לאנשים הזדמנות ליצור משהו שיוכלו לקחת איתם הביתה,

היא אומרת.

פריטים רבים קשורים למסורת ולאתרים בירושלים ובארץ, רימונים, מסגרות תמונה בצורת הכותל המערבי ואפילו דגם מוקטן של קבר רחל. לסטודיו מגיעים ילדים, משפחות, וגם זוגות בדייט. אנחנו רוצים שתהיה אווירה מזמינה, שאנשים יוכלו ליהנות מזמן איכות יחד, להירגע ולדבר בזמן העבודה, זה אחד הדברים שהכי יפים לראות".

מחיר ציור על קרמיקה נע בין 30 ל-180 ש"ח, תלוי בגודל הפריט. בנוסף, ישנה עלות צביעה נוספת בסך 20 ש"ח לכל פריט. מומלץ להזמין מקום מראש, ולתיירים מומלץ להמתין לפחות שבוע עד להשלמת תהליך ייבוש היצירה בתנור. ניתן לשלוח את היצירות המוכנות לבית המלון תמורת תשלום נוסף.

ג'נה רומנו מובילה קבוצת מבקרים לחצר קטנה מוקפת בתי אבן, המתגלה כאשר פונים לרחוב קטן מרחוב יפו הסואן. הקבוצה מטפסת בגרם מדרגות צר ונכנסת לגלריה מרי, אחת מבין הגלריות הרבות לאומנות עכשווית שנפתחו בירושלים. הקירות הלבנים של הגלריה מכוסים בקולאז'ים העשויים משילוב של צילומים וציורים. התערוכה של אומנית הטקסטיל חנה קרומר עוסקת באופן שבו אנשים מעבדים זיכרון, מסבירה ג'נה רומנו, שכותבת בלוג על אומנות עכשווית בירושלים ועורכת סיורים ציבוריים ופרטיים על סצנת האומנות בירושלים.

כמו רוב גלריות האומנות בעיר, גלריה מרי הייתה במקור דירה בפאתי שכונת נחלאות. ג'נה מסבירה כי

הגלריות כאן אינן כמו הקוביות הלבנות הטיפוסיות שרואים בניו יורק, רוב הגלריות נמצאות במקומות מאוד עתיקים או היסטוריים.

לג'נה תואר בהיסטוריה של האומנות והיא עבדה בגלריות בניו יורק ובפריז לפני שעברה לגור בירושלים בשנת 2015. היא אומרת כי הופתעה למצוא כל כך הרבה גלריות אומנות עכשווית ואומנים שעובדים בעיר. בירושלים נמצאת כידוע בצלאל, האקדמיה המובילה בארץ לאומנות ולעיצוב, אך עד לאחרונה רוב בוגריה העדיפו לעבור לתל אביב העומדת בלב סצנת האומנות המודרנית והמסחר בה. כעת, נראה כי המגמה משתנה. בשנים האחרונות יותר ויותר אומנים פותחים חנויות בירושלים ועובדים בבתי מלאכה ובגלריות במתכונת קואופרטיב, ארגונים ללא מטרות רווח או במימון העירייה.

הגלריות כאן אינן מתמקדות במכירה, ולכן הן מאוד אותנטיות ומקנות תחושה קהילתית. זוהי דרך נוספת ללמוד על העיר, גם עבור מי שאין לו עניין מיוחד או ידע מוקדם באומנות,

אומרת ג'נה. לכן היא התחילה לכתוב את הבלוג שלה ולערוך סיורים, ולדבריה "זוהי דרך חדשה ומרעננת לראות את העיר". ירושלים התברכה בשונות ובגיוון שאין כמותם בכל העולם, וההיסטוריה של העיר מגיחה מאחורי כל אבן וכל פינה, ולדברי ג'נה, כל אלו משפיעים על רבים מהאומנים העובדים כאן. ג'נה והקבוצה ממשיכים את סיורם בביתא, מרכז לאומנות הממוקם בבית עם חלונות גבוהים המשקיפים על דרך יפו והרכבת הקלה. האוצרת אביטל נאור וכסלר מספרת על התערוכה הקבוצתית המוצגת בביתא – " אריה וחתולה". בתערוכה נראים מיצגים שונים ופסלים של חתולים הנושאים דיוקנאות של כמה חברי כנסת, וארגז חול עם עצמות חתול גדולות שהמבקרים יכולים לשחק בהן.

במבט ראשון נראה שזו תערוכה על חתולים, אבל לא כך הדבר,

אומרת אביטל לקבוצה. "התערוכה עוסקת בירושלים. האריה הוא הסמל של ירושלים, הוא חזק, גדול, מלכותי ורב עוצמה. אבל החתולים שגרים ברחובות ירושלים מייצגים את חיי היומיום כאן. האזרחים הם כמו חתולים". לאחר הביקור בביתא, הסיור ממשיך לאורך דרך יפו, וג'נה מצביעה על ציור גרפיטי של אומן הרחוב סולומון סוזה, שציוריו הססגוניים מעטרים את תריסי הבסטות בשוק מחנה יהודה. הסיור עובר גם דרך תערוכת חוצות בשם "קופסה שחורה", המציגה עבודות מתחלפות בלוחות גדולים ליד תחנת הדוידקה של הרכבת הקלה. התחנה האחרונה בסיור של ג'נה נמצאת באחוזת אבן מהמאה ה-19 המתהדרת בגנים מטופחים. קשה לנחש שבמבנה העתיק הזה ישנן גלריות לאומנות מודרנית. זהו בית האומנים הידוע. ג'נה מספרת כי המקום שימש בעבר כמוזיאון של האקדמיה לאומנות בצלאל, שהתמקד בעיקר באומנות יהודית מסורתית. אולם כאשר פריטי האומנות של בצלאל הועברו למוזיאון ישראל, המקום הפך למשרדים הראשיים של אגודת אומני ירושלים, והוא כולל שלוש גלריות המציגות את מיטב היצירות של אומנים צעירים ותערוכות רטרוספקטיבה של אומנים בוגרים. "יש הרבה מקומות חבויים כאלה ברחבי העיר", אומרת ג'נה, "ולמרות שהדגש הוא על אומנות עכשווית, אי אפשר להימלט מההיסטוריה. היא חיה ונושמת". למידע נוסף על סיורי אומנות בירושלים, בקרו ב- https://caij.co/

הקסם מתחיל בסמטאות של שוק מחנה יהודה. מאחורי דלת תמימה למראה החבויה בין דוכני השוק, מתגלה גרם מדרגות המוביל למטבח מודרני עם חלונות רחבי ידיים, המשקיפים על המוכרים והקונים בדוכני השוק ההומה. ובפנים ההתרחשות בעיצומה. חציל נצלה על להבה, כרוב סגול מושרה במים, וקעריות מלאות במגוון עשבי תיבול קצוצים טריים עומדות על השיש.

זהו האטלייה של טלי פרידמן, נעים וטעים להכיר. משמעות המילה "אטלייה" בצרפתית היא סדנה, בית מלאכה. ואכן, סטודיו בישול מרתק זה במחנה יהודה מארח קבוצות מבקרים הנהנות ממגוון סדנאות קולינריות, ולומדות לא רק על מסורות ומתכונים אותנטיים מהמטבח הירושלמי העשיר, אלא גם על אופן הכנת מנות עם מיטב תנובת השוק. בנוסף לסדנאות הבישול, האטלייה מציע גם סיורים בשוק, טעימות יין ואוכל, וארוחות שף הכוללות 11 מנות המוכנות לעיני הסועדים.

רציתי להראות לאנשים שהשוק הוא מקום מרתק, מקום שבו ניתן לטעום אוכל גורמה, אבל הוא עדיין שוק אותנטי, שבו אנשים קונים פירות, ירקות ולחם מדי יום,

מסבירה השפית טלי פרידמן, שפתחה את האטלייה שלה בשנת 2009, עוד לפני שסצנת האוכל בארץ עשתה כותרות בכל העולם. טלי, שלמדה בישול בפריז ובישראל, גדלה ליד השוק ואומרת כי מאז ומתמיד לשוק הייתה השפעה על הבישול שלה. היא עבדה בכמה מהמסעדות המובילות בעיר, אך תמיד ניסתה לשלב את סגנון הבישול של סבתה המבוסס על ירקות, בשר ודגים טריים שנקנו במחנה יהודה. כאשר טלי התחילה ללמד בישול לפני יותר מעשור, היא מצאה את עצמה לעיתים קרובות מביאה תלמידים לשוק ומלמדת אותם כיצד לבחור את המרכיבים הטריים הטובים ביותר.

תמיד הלב משך אותי בחזרה אל השוק,

אומרת טלי. וכך היא התחילה לערוך סיורים קולינריים לתיירים ולאחר מכן פתחה את האטלייה. בשנים האחרונות, שוק מחנה יהודה נעשה פופולארי במיוחד, וכיום הוא שופע עשרות ברים ומסעדות, לצד מאפיות, קצביות, דוכני ירקות ותבלינים. גם האטלייה הפך למוקד משיכה מרכזי בשוק ומתקיימות בו סדנאות בישול כמעט מדי יום. רוב הזוגות והקבוצות הקטנות בוחרים לצאת לסיור בשוק ולאחר מכן לוקחים חלק בסדנה קולינרית שבה הם מכינים ונהנים מארוחה בת שש מנות בליווי יין מקומי משובח, כשהם יושבים סביב שולחן גדול במטבח האטלייה או על הגג.

האורחים נהנים מארוחת גורמה,

אומרת טלי, "ובמקביל מגלים נדבכים מרתקים על חיי האנשים בשוק". להזמנת סדנאות וסיורים מותאמים אישית לזוגות או לקבוצות קטנות, פנו לאטלייה של טלי פרידמן.

את הסוד הזה אנחנו לא יכולים לשמור לעצמנו ואנחנו בטוחים שתבינו אותנו… כדי לגלות אותו, צריך פשוט לפנות מרחוב המלך דוד הסואן בירושלים ולרדת במורד רחוב אלימלך אדמוני הקטנטן. ואז הקסם נגלה. פארק ירוק רחב ידיים המוצל בעצי דקל, עצי אורן וזית. את המולת העיר וצופרי המכוניות מחליפים לפתע ציוצי ציפורים. הפארק הפסטורלי החבוי הזה שוכן בלב ירושלים בין רחוב דוד המלך לעיר העתיקה ושמו גן בלומפילד. לאווירה השקטה והנינוחה, שבילי האבן והספסלים, מתלווים גם הנופים המרהיבים של חומות העיר העתיקה.

בין יתר פינות החמד, ניתן למצוא כאן שביל הליכה מעוטר קשתות של גפנים וורדים ומזרקות מים. לאורך הפארק פזורים פסלים שונים, כגון אריות מברונזה שנתרמו לירושלים על ידי גרמניה בשנות השמונים. כמו כמעט בכל פינה בירושלים, הפארק מעניק הצצה להיסטוריה. מול גבעה ירוקה שוכנת מערת עתיקה המובילה למתחם קבורה בן 5 חדרים. פתח המערה נראה לעין, אולם הכניסה למערה אסורה. ישנם ארכיאולוגים הסבורים כי זהו מקום קבורתם של המלך הורדוס ובני משפחתו, שבנה והרחיב את ירושלים בתקופת בית שני. חוקרים אחרים סבורים כי אין למערת הקבורה קשר להורדוס, אך מסכימים שזהו מבנה בן 2000 שנה בעל חשיבות היסטורית. החוקרים עדיין מנסים לפתור את התעלומה. מערת הקבורה אינה פתוחה לציבור, אולם נוכחותה מוסיפים לאווירת המסתורין והסודיות של הפארק.

כאשר אלי וייסברגר התחיל לשפץ חנות קטנה ברחוב עמק רפאים בירושלים במטרה להפוך אותה למרתף יין, הוא נתקל בגילוי מפתיע: הבניין שימש בעבר כמרתף אחסון יין של הטמפלרים, קבוצת נוצרים מגרמניה שהתיישבה בארץ הקודש בשלהי שנת 1800. הטמפלרים בנו את רבים מבתי האבן אדומי הגג במושבה הגרמנית בעמק רפאים.

לא היה לי מושג, זו הייתה הפתעה גדולה

אומר אלי, שפתח כאן בשנת 2017אתThe Wine Temple – המרכז לתרבות יין. עבודת השיפוץ חשפה את קירות האבן המקוריים ואת התקרה הקמורה של המרתף. כעת זהו קומפלקס תת-קרקעי בן שלושה חדרים, עמוס שולחנות, בר ומדפים עם מאות סוגים של יין. המבקרים יכולים ליהנות מכוס יין בליווי פלטת גבינות, או פשוט להתרשם מהאדריכלות ומאוסף היינות למכירה, הכולל יותר מ-5,000 בקבוקים מיותר מ-60 יקבים מרחבי הארץ. אלי מארח במקום גם אירועים כגון הרצאות וטעימות.

רציתי לעזור לאנשים ללמוד על יין

אומר אלי, שעבד יותר מעשור ביקבים ישראליים לפני שפתח את המקום.

בארץ אנשים שותים פחות יין מבאירופה, ואני חושב שעלינו לשתות יותר כאן

אנחנו לגמרי בעד ונרים כוסית לחיי זה! המרכז לתרבות יין נמצא ברחוב עמק רפאים 8 ונושא תעודת כשרות.

כאשר רות וכסלר החלה לעבוד כאחות בבית החולים על שם הנסן בירושלים בשנת 1983, הוא היה מקום שרבים חששו ממנו. המתחם, השוכן מאחורי חומת אבן במרחק הליכה קצר ממלון ענבל, היה בעבר בית חולים למצורעים.

רות התחילה לעבוד בבית החולים לאחר שכבר מצאו סופסוף טיפול אנטיביוטי יעיל נגד הצרעת, שנקראה גם מחלת הנסן, על שם המדען הנורבגי גרהארד ארמור הנסן שגילה את החיידק הגורם למחלה, הפוגעת בעיקר בעור, באף ובעיניים. אבל גם לאחר שנמצאה התרופה, כולם המשיכו לקרוא למקום "בית המצורעים", נזכרת רות.
ויש אנשים שעדיין פחדו להיכנס פנימה.

בית החולים פתח את שעריו בשנת 1887 ונסגר בשנת 2009, אולם כיום הוא נפתח מחדש ושינה את ייעודו. לפני מספר שנים הוא הפך לבית הנסן מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה. מבני האבן ששימשו בעבר כבית חולים, הפכו לגלריות לאומנות, למתחמי עבודה ולבית קפה. הגנים שבהם חולי הצרעת גידלו פירות וירקות חזרו לפרוח והם שופעי פרחים ססגוניים וירק. המתחם הפך לאחד המקומות הציבוריים האופנתיים ביותר שבו מתקיימים אירועי תרבות, ובכלל זה שבוע העיצוב ירושלים השביעי במספר, הנערך מדי שנה. המהפך המוצלח שעבר המבנה, קרם עור וגידים בעיקר הודות לאהבתה של רות למקום. כאשר בית החולים נסגר, ארגנה רות תערוכה היסטורית על המקום בנוכחות ראש העיר ניר ברקת.  בעקבות התערוכה, קיבלה העירייה את ההחלטה לשמר את המקום – שעוצב במקור על ידי האדריכל הגרמני והארכאולוג, קונרד שיק, ששימש כאדריכל הראשון של ירושלים – ולפתוח אותו כמתחם תרבות ציבורי, מסבירה שירה שיינפלד, שעובדת ברן וולף תכנון אורבני וניהול פרויקטים, החברה המנהלת את בית הנסן. "אחרת הוא היה הופך, ככל הנראה, לבית דירות יוקרה או למלון בוטיק" אומרת שירה.

הוא הפך למה שהוא כיום בזכות התערוכה של רות.

זהו הישג אדיר, ששמונה דונמים של קרקע והבניינים שבו הפכו למקום כה תוסס, אבל לרות עדיין חשוב לספר לאנשים על תפקידו ההיסטורי של המקום בטיפול בצרעת ובמאבק בסטיגמה שעימה המחלה עדיין מזוהה. רות עורכת סיורים פרטיים במקום, שבו מספר חדרי בית חולים שומרו כמוזיאון. אחד הדברים הראשונים שהיא מדגישה בסיור הוא שהמקום "מעולם לא היה מוסד סגור". המטופלים היו יכולים לבוא וללכת כרצונם, ואנשים היו יכולים לבוא ולבקר. בניגוד לחששות התרבותייים שיש לאנשים רבים, בתקופת התנ"ך הצרעת הייתה "מחלה לא כל כך מידבקת", מסבירה רות. לדבריה, רק כ-5% מהאוכלוסייה יכלו להידבק, מפני שמערכת החיסון יכלה ברוב המקרים להילחם במחלה. מאז שנות הארבעים, הצרעת מטופלת באנטיביוטיקה. "יש טיפולים טובים ורוב החולים יכולים לנהל חיים רגילים", אומרת רות, ומוסיפה שגם בשנות הארבעים, חלק ממטופלי בית החולים ע"ש הנסן היו מסוגלים ללכת הביתה, אולם רבים מהם גרו כאן, מפני שבני משפחותיהם דחו אותם בשל הסטיגמה החברתית והחשש להידבק במחלה. התמונות בשחור לבן התלויות במוזיאון מציגות את הקהילה שהתפתחה במקום פסטורלי זה. ניתן לראות תמונות של מטופלים העובדים בגנים ולומדים לתפור.

נוצרים, מוסלמים ויהודים חיו כאן יחד,

אומרת רות. לדבריה, זהו חלק מההיסטוריה של בית החולים שהיא אינה רוצה שישכחו ולכן היא עורכת סיורים. אנשים מחוץ לירושלים שמגיעים לכאן לאירועי תרבות כלל אינם יודעים למה שימש המקום בעבר. "ואני מרגישה שזהו סיפור אנושי ותרבותי מיוחד מאוד, המקום היה בית לכל מי שהגיע לכאן".

מקום אלגנטי שבו אנשים יוכלו לבלות באווירה אינטימית. זה היה החלום של מארק ג'אם שהוביל אותו לפתוח את בר היין רד אנד וייט בלב ירושלים בשנה שעברה.
יין הוא רק האמצעי,
הוא אומר. "החיים בעיר הזו יכולים להיות לא קלים לפעמים, עם כל הצפיפות וההמולה, ואנשים צריכים למצוא לעצמם את הפינה השקטה בה יוכלו לקחת פסק זמן מהכול".

הבר נמצא ברחוב שלמה המלך, לא רחוק מקניון ממילא ולאורך הגבול שפעם חילק את העיר בין ישראל לירדן בין השנים 1949 ל-1967. ומה בתפריט? כל מה שצריך. יין, גבינות, מוזיקת ג'ז ושיחה טובה. התקרה הגבוהה, החלונות הגדולים והנרות שעל כל שולחן מוסיפים לתחושת האינטימיות במקום.

מארק נהנה לארח את כולם, אך כשמגיעים זוגות אל הבר זה מרגש אותו במיוחד.

אני אוהב כשמגיעים אלינו זוגות, לדאוג להם ליין ואוכל טוב ולתת להם פשוט זמן איכות,

אומר מארק. "זה באמת משמח אותי, ליצור להם חוויה טובה ביחד". מארק הוא גם הברמן והמלצר היחיד במקום. הוא בוחר את כל היינות בעצמו, בעיקר מיקבים מרחבי הארץ. ניתן להזמין יין בבקבוקים או בכוסות ממכונה למזיגת יין תוצרת איטליה. הוא מגיש גבינות גורמה מרמת הגולן ומכין את כל האוכל בעצמו. התפריט כולל לזניה עם גבינת עיזים, רוטב עגבניות טריות ופטריות; פלטת גבינות; וזיתי קלמטה. תוכלו גם ליהנות מקפה איכותי מפולים שנקלו במקום ע"י מארק.

אני טיפוס מהדור הישן,

הוא אומר. בר רד אנד וייט פתוח מדי ערב מהשעה 6 בערב ועד אחרון הלקוחות. "לפעמים אני סוגר בשעה 11 ולפעמים ב-2 לפנות בוקר, אומר מארק, ומוסיף שכדאי להזמין מקום מראש. כשפגשנו אותו באחד מהערבים של חודש מארס, הוא דיבר על תוכניותיו להוסיף שולחנות בחוץ על המדרכה כשיתחיל להיות חמים יותר בערבים, וכי הוא מתכנן להישאר פתוח במהלך חג הפסח. "אבל אגיש רק יין בפסח", הוא אומר ומסביר כי יסגור את המטבח הכשר של הבר במהלך החג. "אני אוהב פשטות. חוץ מזה, כשיש כל כך הרבה מסעדות פתוחות בירושלים במהלך החג, ואחרי כל כמויות האוכל העצומות בליל הסדר והארוחות הגדולות המוגשות לאורחים בבתי המלון, ערב שקט שבו לוגמים רק יין יהיה בילוי מושלם. ולא משנה כמה אנשים באים, חשוב לי לפתוח את הבר. אפילו אם זוג או אדם אחד בערב ייהנה מהבילוי כאן, אני עשיתי את שלי". ואנחנו עשינו את שלנו. כיף לגלות מקום כזה! רד אנד וייט נמצא ברחוב שלמה המלך 8. פרטים בטלפון: 02-645-1212 או בפייסבוק https://www.facebook.com/Red-White-Wine-Bar-Store-1110819165660520/?ref=br_rs

לפני עשר שנים, מדריך טיולים בירושלים פנה לטלי קפלינסקי טרלו, מורה מנוסה ואשת חינוך בלתי פורמלי, וביקש ממנה לארגן משחק חפש את המטמון לקבוצת תיירים שכבר ראו כמעט את הכול בעיר. טלי יצרה מסלול שלקח את המבקרים לסמטאות הפחות מוכרות של נחלאות ושילב סיפורים מרתקים על השכונה ההיסטורית הזו, הסמוכה לשוק מחנה יהודה.

"המשחק הפך לגולת הכותרת של הטיול שלהם", אומרת טלי. בעקבות ההצלחה, מדריך הטיולים ולקוחות נוספים החלו לבקש מטלי לפתח עוד משחקים של חפש את המטמון ברחבי ירושלים.

זה פשוט השתלט על הכול והפך לעבודה במשרה מלאה,

אומרת טלי, שהקימה לאחר מכן את "Israel ScaVentures", חברה המציעה 20 משחקי מטמון מודרכים ברחבי ירושלים ובמקומות נוספים בארץ. לדברי טלי, הסיורים מתאימים לכל גיל, הן לאלו שזהו ביקורם הראשון בירושלים והן לאלו המגיעים לעיר בפעם החמישים. המסלול המקורי של נחלאות הוא עדיין המסלול הפופולרי ביותר. המבקרים מנווטים בסמטאות שכונת נחלאות ומחפשים  דלת בית כנסת שעליה חרוטים סמליהם של 12 השבטים. לדברי טלי, הסיור מפיח חיים בעיר ובהיסטוריה שלה. וכשהמשתתפים מגלים את דלת בית הכנסת חסד ורחמים, הם לא רק מגלים פנינה אדריכלית חבויה, אלא גם מתוודעים לסיפור ההקמה המרתק של שכונת נחלאות כקהילה יהודית מלוכדת ומגוונת.

כל סיור והסיפור שלו", אומרת טלי. "המשחק מהנה מאוד, אך לא פחות חשוב – הוא גם מלמד ומעורר השראה.

כדי לחשוף כמה שיותר אנשים לחוויות, טלי הוציאה לאחרונה לאור את ScaVentures ירושלים: מדריך חווייתי אינטראקטיבי המציע חמישה מסלולים שונים של משחק חפש את המטמון. המסלולים בספר מלווים בתמונות, חומר רקע והנחיות שלב אחר שלב. הסיורים שולחים את המבקרים למשימות שונות, לחפש חפצים או בניינים פחות מוכרים, או לגלות את הסיפור הטמון מאחורי אתרים מפורסמים. ישנם גם דפים ריקים להוספת תמונות והערות, שיהפכו את הספר למזכרת. בנקודה אחת במסלול העיר העתיקה בספר, המשתתפים נשלחים לחפש פסוק מספר זכריה החקוק בקיר אבן. עליהם לצלם את הפסוק שאומר כי יבוא יום וירושלים תיבנה, "ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה". גילוי הפסוק מעורר התרגשות רבה בקרב המשתתפים, במיוחד כאשר הם מתבוננים סביב ורואים ילדים משחקים ברחובות. הם חשים שהם חלק ממשהו גדול יותר, אומרת טלי.

הם מרגישים שהם עצמם הילדים שמשחקים ברחובות ירושלים ומטיילים בעיר עם משפחותיהם,

היא אומרת. "לא צריך להיות דתי כדי להתרגש". מחירי הסיורים של ScaVentures משתנים בהתאם לגודל הקבוצה ולמיקום. את הספר  “ScaVentures ירושלים” ניתן לרכוש באתר האינטרנט Israel ScaVentures, בחנות המתנות "שורשים" בעיר העתיקה ובמשרד Smart Tour במתחם התחנה הראשונה בירושלים.

נדמה שמאז ומתמיד היא הייתה שם, בולטת בקו הרקיע של ירושלים ומהווה אבן דרך בתולדות העיר. ולמרות שכנפיה של טחנת הרוח המיתולוגית במשכנות שאננים לא הסתובבו במשך למעלה ממאה שנים, משכנות שאננים, שהייתה השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה, הפכה עם השנים לאחד המקומות הרומנטיים בעיר. כמעט בכל יום ניתן לראות זוגות נרגשים עומדים למרגלות טחנת הרוח ומצטלמים לאלבום החתונה שלהם.

בשנת 2012 שוחזרה הטחנה, ומאז הכנפים שוב מסתובבות למשב הרוח ומחדשות את ימיהן כקדם. על רקע הנופים המרהיבים של העיר העתיקה והגבעות מסביב, משכנות שאננים מהווה יעד אטרקטיבי במיוחד עבור המבקרים הרבים בעיר, במיוחד לזוגות הרוצים להעביר יום של כיף באחד האתרים המיוחדים בעיר, או פשוט מחפשים מקום מתאים לטיול רומנטי לילי. בטחנת הרוח ניתן ליהנות משפע של אטרקציות ופעילויות חווייתיות: סומליירים מיקבי ירושלים מעבירים סדנאות יין מרתקות, בהן תוכלו ליהנות בין היתר מטעימות יין ולשוחח עם אנשי היקב. תוכלו כמובן גם לרכוש בקבוק יין הביתה. הסדנאות מתקיימות בכל יום חול בין השעות 19:00-10:00, או ביום שישי בין 14:00-10:00. לאחר הטעימות, אתם מוזמנים להצטרף לסיור מודרך בטחנה, ללמוד כיצד פועלת טחנת הרוח ולגלות סוף סוף את האמת – האם טחנת הרוח אכן טחנה קמח. הטחנה נבנתה בשנת 1858 על ידי הנדבן יהודי בריטי משה מונטיפיורי, במטרה לפרנס את תושבי השכונה העניים. טחנת הרוח אכן טחנה חיטה לקמח עבור חקלאי האזור, אולם לאחר 18 שנים הופסקה פעילותה. אז החלו להתפשט שמועות כאילו היא מעולם לא עבדה ואף לא נבנתה לשם כך. אפילו המשורר יהודה עמיחי כתב

הטחנה הזאת מעולם לא טחנה קמח, היא טחנה אוויר קדוש.

לאחר פרויקט שיקום נרחב במימון קרן ירושלים, שהיה כרוך בהטסת מומחים לטחנות רוח מאירופה, הטחנה נעשתה שוב פעילה ושוקקת חיים. המבקרים בטחנה יכולים גם להשתתף במשחק בסגנון חדר בריחה הנערך בתוך הטחנה ומסביבה. המשחק מתאים לזוגות ולקבוצות גדולות. וגם מבלי שתבחרו באחת מהאטרקציות הנהדרות במקום, תוכלו פשוט ליהנות מטיול ערב רומנטי בשכונה הקסומה הזו, להתרגע בגנים הפסטורליים ולנשום את הנוף. ומי מכם שמתכנן להציע נישואין – אין מקום מושלם מזה!